איך עוגת גבינה אפויה יכולה להיות הדבר הכי טוב בעולם?

פעם הכרתי מישהו שאם היו שואלים אותו מה המאכל האהוב עליו בעולם הוא היה עונה מיד ובלי להסס: "עוגת גבינה אפויה. אבל של סבתא שלי". וזה היה קצת מוזר בעיניי, אני מודה. אמנם לא טעמתי מעולם את עוגת הגבינה האפויה של סבתא שלו אבל לא הצלחתי להבין איך מכל המאכלים המטריפים והנהדרים שיש לעולם להציע, הוא בחר דווקא עוגת גבינה, ועוד אפויה. לי אין חיבה מיוחדת לעוגות גבינה אבל בחיי, אם הייתי חייבת לבחור אחת היא בטח ובטח לא הייתה מהסוג האפוי. ללא ספק הייתי הולכת על אחת קצת יותר גלידתית או מבוססת מוס, משהו יותר רטוב ועסיסי.

ואז עם הזמן הבנתי שטעם זה לא בדיוק דבר שעומד בפני עצמו. כלומר הוא יכול להיות מושפע מהמון דברים ולא רק מבלוטות הטעם שלנו. יכול להיות שהסבתא של אותו חבר בהחלט ידעה להכין עוגת גבינה אפויה מיוחדת במינה שמצליחה להיות עסיסית ולעשות חגיגה על הלשון, אבל במקביל הבנתי שגם לנוסטלגיה יש טעם, מתוק במיוחד.

כמו שיש ריחות וצלילים שיכולים להעיף אותנו הרחק אל מחוזות הזיכרון, כך גם טעמים יכולים להעניק לנו תחושות, פיזיות ממש, של שמחה ומתיקות וריגוש. לפעמים גם של תחושות שליליות אבל זה אולי לנושא אחר. בסופו של דבר, מה שהצלחתי להבין ובאופן מפתיע גם לו זה היה חדש (נסתרות הן דרכי תת-המודע), זה שבכל פעם שהוא אכל עוגת גבינה אצל סבתא שלו, זה היה בחצר ביתה באביב, פרפרים סביב וריחות הפרחים ועשבי התבלין של סבתו נישאים באוויר, הרוח הייתה נעימה וחתולי הבית השמנמנים באו מדי פעם לקבל ליטוף. גם העוגה הייתה מאוד מוצלחת, אבל כשהוא אוכל אותה היום היא מביאה איתה עוד תחושות מלבד אלה שפוגשות בלוטות הטעם על הלשון.

לי באופן אישי, עוגת גבינה, אפויה או לא, מזכירה את חג שבועות שהולך ומתקרב אלינו. לפחות אצלנו בבית, אמא הייתה מכינה כמה סוגים של עוגות גבינה – אחת אפויה, אחת "מוסית" ואחת גלידתית. כילדה תמיד בחרתי לאכול מהשתיים האחרונות, כך שאם היום אני אוכלת את הסוג האפוי, אני לא מרגישה יותר מדי תחושות של נוסטלגיה.

לעומת זאת, כשאני טועמת עוגת גבינה גלידתית, אני מיד מוצאת עצמי אפופה בזכרונות של ריחות בישול לחג, השמלה הלבנה הישנה, החלונות הגדולים הפתוחים ואור נכנס והאווירה המשפחתית החגיגית. דווקא בגלל זה, החלטתי למצוא מתכון של עוגת גבינה אפויה, אבל כזה שיהיה מעניין ומוצלח במיוחד. אחרי נבירה בהמון מתכונים וכמה ניסיונות, הצלחתי להוציא תחת ידי עוגה נהדרת, אוורירית ועסיסית למדי, מעודנת ואפילו קצת מתוחכמת, אבל כשהיא חוסלה על ידי כל המשפחה הבנתי שיותר מזה שהיא הייתה מוצלחת וטעימה, הייתה זו אווירת החג הנעימה וחדוות הביחד של המשפחה שהפכו אותה לעוגה הכי טובה בעולם.